אחרי מחקר מעמיק לעולם היודאיקה, אילנה צברי מצאה שעולם שלם נפתח בפניה. בהיותה בוגרת האקדמיה לתכשיטנות של חרוז כזה, אילנה רכשה מיומנויות טכניות רבות. בכל סדנה בה השתתפה, אילנה משתדלת לשלב את נקודת המבט האישית שלה וליצוק לכל טכניקה את הפירוש שלה. מה יכול להיות יותר אישי מהאהבה למסורת ולקידוש השם.
"היופי ביודאיקה" אומרת אילנה, "הוא הדו-תכליתיות שבחפצים: כמו תכשיט לכובע, תכשיט רקום שמאפשר לאחסן ספר תהילים – גם תכשיט וגם חפץ אשר מאפשר לנו לבטא את אמונתנו."
בחודשים האחרונים, עבדה אילנה על פרויקט מקורי ורחב יריעה, במלוא מובן המילה: אילנה רקמה חופה. "האתגר היה לתרגם את החרוזים לרקמה באופן שיהפוך את החופה לתכשיט גדול", היא אומרת. כחלק מתהליך היצירה, אילנה בחנה אלמנטים של תכשיטים וטכניקות אותן למדה בחרוז כזה, כיצד אפשר להשתמש בהן ולהוסיף אותן כמו אפליקציה על גבי הבד לחופה, כולל רקמת חרוזים על גבי הבד עצמו. "כל מה שאני לומדת בתכשיטים אני מכניסה גם לפרוכת."
אילנה, צעירה בת 72, נכנסה לחרוז כזה במקרה לפני מספר שנים. היום, חמושה בטכניקות רבות, יש לה את היכולת להתבונן בתכשיט, להעריך את הטכניקה וכיצד להעביר אותה ליודאיקה.
לדוגמא, יש דגם מעניין של עלה שניתן לחרוז, שאילנה שיבצה על גבי החופה הרקומה. העלה מחובר לחופה רק בפינה אחת של הגבעול, ומשתלשל כלפי מטה כשהחופה פרוסה. בערב החינה, אילנה אפשרה לכל אחת מהנשים לתפור ולחבר עלה כחלק מהפעילות.החופה כוללת בתוכה גם משפטים משיר השירים ותהילים, שאותם אילנה מילאה בחרוזים. "בחרתי במקצוע שלי כאחות כדי לעשות למען ה', זה נובע מאהבה גדולה."
בין הפרויקטים שאילנה מתכננת, ניתן למצוא צווארון לטלית (בהם תשתמש בטכניקת פיוטה במקום באריגה), רקמה על פרוכת, כיסוי לחלה, נרתיק לטלית, תכשיט לבת מצווה וסמלים של היהדות.כחלק מהמחקר אילנה מבקרת במוזיאונים, רואה עבודות של אחרים וקוראת ספרות מקצועית בנושא יודאיקה. המחקר הזה חשף בפניה את החופש לבטא את היצירה האישית שלה.
